בשנת 1925 נעשה נסיון להקים ישיבה חקלאית-תורנית ברענניה. יוזם הרעיון היה יעקב ניומן, יהודי דתי ממתיישביה הראשונים של המושבה, שבנו היה אברך בישיבה לפני בואו לארץ. למשימה זו נרתמו כל תושביה החרדים של המושבה. ביניהם בלט אליהו כץ (קץ), שזה לא מכבר הגיע למושבה והכניס אוירה דתית מיוחדת בקרב התושבים. אדם מפתח תקווה בשם חיים שרגא, הסכים לשאת בהוצאות הקמת הישיבה ואחזקתה. בסמוך לצריפו של פטרוזנסקי הוקם צריף נוסף אשר נועד לשמש בית אולפנה לעשרה אברכים שרצו לשלב את לימודי התורה בעבודת האדמה. המארגנים קנו סוס, שתי פרות ומחרשה, והקימו מטבח מיוחד אליו הובאה מבשלת והלימודים החלו.
בעיית התקציב הקשתה כבר מראשית הדרך. נראה כי התקופה לא היתה בשלה דיה - לא ללימודי התורה במקום ואף לא לעבודת האדמה, שלא הצליחה בימים ההם. הכסף של חיים שרגא הלך ואזל ונתגלו חילוקי דעות בינו לבין יעקב ניומן, על דרכה של הישיבה. לאחר תקופת נסיון של כשנה וחצי בא הקץ על הישיבה. באין קמח... אין תורה, אמרו מנהלי הישיבה, ונעלו את שעריה.