תכניתה של אחוזה אלף היתה מבוססת על השיטה של איסוף כספים מהחברים בצורה דלקמן: מכירת מניות, כל מניה במחיר 5 דולארים, לכיסוי ההוצאות השוטפות, והכנסת תשלומים חדשיים על חשבונו של כל חבר, עד שיגיע לסכום של אלף דולאר. פירושו של דבר, שכל הקונה 5 מניות (תמורת 25 דולאר) ומכניס אלף דולאר, מובטחת לו נחלה בארץ-ישראל. חמש המניות והסכום של אלף דולאר היוו "יחידה" אחת, וזכותו של חבר היתה לרכוש לו כמה יחידות, אולם לא פחות מאחת. לפי התכנית היו צריכים לחכות זמן-מה עד שהחברים ישלימו את כל המגיע מהם על חשבון היחידות; לאחר מכן יקנו חלקת אדמה בארץ-ישראל, יחלקו אותה לפי מספר היחידות, יכשירו את הקרקע, יכינו את המשק לכל חבר, בעודו גר באמריקה, ולאחר שהמשק יתן פירות יבוא אף הוא ארצה.
צורת המשק מה תהיה? חקלאות כיצד ואיזו? כל זה לא היה ידוע לחברי אחוזה, לא למנהליה ולמייסדיה, אף לא לאלה שכבר הכירו את הארץ, כי גרו בה. מ. שיינקין ע"ה, ששהה אז באמריקה לרגל סיבוב תעמולה, הופיע בנאום מלא התלהבות ודמיון כאחד. ברב כוחו תיאר את יופיה של הארץ, את כרמי השקדים, ההדרים, ותיאור זה עורר בלבם של חברי אחוזה געגועים וזכרונות מימים מאז, מימי ילדות רחוקים מלווים שיר-ערש של אמא על "צמוקים ושקדים הם מיטב הסחורה" וגומר...
באותה הרצאה תיאורית, שקרא ב-16 בספטמבר 1916, הסביר כיצד אפשר לקיים משפחה על בסיס של 20 דונם קרקע.
החשבון היה כדלקמן:
20 דונם קרקע במחיר כולל של בערך 200 דולאר
בית מגורים 500 דולאר
כלי עבודה וזריעה 1000 דולאר
בסה"כ - 1700 דולאר
מזה יש להשקיע במזומנים 700-600 דולאר, ואת השאר לקבל בצורת הלוואה, שתפרע בתשלומים לשיעורין.
הקרקע של כל משק תחולק למטרות שונות: 4 דונם פלחה, 2 דונם ירקות, 2 דונם מטעים וטבק, 2 דונם חורשה, 2 דונם לדרכים ושבילים, לכוורות ולעצי זית, לרפת.
כל זה מחושב היה להכנסה שנתית של 1200 פראנק.