רינה גלוגוב
רינה נולדה ברעננה, ובילדותה עברה לגבעת-ח"ן, שם גדלה כבת למשפחת חקלאים. וכשבגרה, היתה למורה. כשנכנסה להוראה, לפני כחמישים שנה, היא לימדה בבי"ס העממי (מגד כיום). ואח"כ, היתה מורה למתמטיקה. כשרינה התחילה ללמד, הייתה רעננה מושבה בת 6,000 אנשים.
הוריה, ממקימי גבעת-ח"ן, היו שנים רבות חקלאים בגבעת-ח"ן. בעלה גם-כן היה חקלאי במושב ובנה, כבן ממשיך מתעסק עד היום בחקלאות. לדבריה, החקלאות של גבעת-ח"ן היתה דומה מאוד לחקלאות של רעננה.
כשרעננה הוקמה, היא התבססה בעיקר על פרדסים – תפוזים.עקב כך, כשחיפשו סמל לדגל של בי"הס העממי – "מגד", כיום – בחרו במגן דוד ותפוז, שסימל את רעננה.
סיפורה של אמה של רינה
אימה של רינה עבדה בבית אריזה ברעננה. היא עטפה תפוחי זהב – תפוזי JAFA – שיוצאו לחו"ל. כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, אי אפשר היה לשלוח תפוזים לחו"ל, ואז התחילה בעיית הפרדסים ש"התייבשו".
לא רק פרדסים היו ברעננה. היו גם לולים גדולים, ובעיקר לולים קטנים – לצרכים ביתיים. היו גם גינות ירק ליד הבתים, ולעיתים מכרו התושבים מתוצרתם...
החקלאות ברעננה התבססה על: פרדסים, עופות, ירקות וגם פרות. היו רפתות, שבהן מכרו חלב מבית לבית.
סיפור הפרדסים בגבעת-ח"ן מאוד דומה לרעננה. ואז, במקום הפרדסים התחילו לגדל תרנגולות – לולים.
יותר מאוחר, הגיע ענף נוסף: פרחים.
במשך הזמן, ענפי החקלאות השתנו וגם צורת החקלאות.
גודל הרפתות השתנה. במקום לגדל שתיים-שלוש פרות, החליטו שכדאי לגדל יותר פרות, כדי שיהיה ממה להתפרנס.
אם מדונם אדמה הוציאו שני טון תפוחי-אדמה, היה החקלאי מאוד מרוצה.
הבן של רינה מגדל היום פרחים. תחילה, התחילו בגידול ירקות, אח"כ – פרדסים, אח"כ – לולים, והיום – פרחים.
יחד עם רינה הגיעה בת-דודתה, צביה שקולניק, בתו של יצחק שקולניק, ראש המועצה השלישי של רעננה. היא סיפרה על משפחת שקולניק הרחבה, שהפכה למשפחת חקלאים.
צביה שקולניק - בתו של ראש המועצה השלישי
לפני שיצחק שקולניק הפך לראש מועצה, הוא עסק בחקלאות ובעיקר גידל תרנגולות. צביה תארה את גידול התרנגולות, ואת חלוקת התערובות לאבוסים עם כף מיוחדת.
סיפורו של יצחק שקולניק
עלה לארץ ב-1928 ועבד כחקלאי בדגניה ובנהלל. בסוף 1928 התיישב ברעננה, בנה לעצמו משק חקלאי והיה פעיל בקרב ציבור הפועלים במושבה. לפני שיצחק שקולניק הפך לראש מועצה, הוא עסק בחקלאות ובעיקר גידל תרנגולות. צביה תארה את גידול התרנגולות, ואת חלוקת התערובות לאבוסים עם כף מיוחדת. בשנת 1959 נבחר כחבר המועצה המקומית וכעבור כשנה נבחר לראש המועצה ה-3 של רעננה.
יצחק שקולניק במשקו, בלול
סיפורה של צביה
ברבות הימים, לאחר כניסתו של אביה לעולם הציבורי צביה נכנסה לענף הלול.
כאשר רעננה התפתחה וגדלה, והתושבים התנגדו לקיום הלולים ש"הדיפו ריח", האחים לבית שקולניק החליטו למכור את האדמה למען הילדים. צביה לקחה את חלקה, והחליטה להמשיך בחקלאות. היא בנתה משק בכפר-מלל. כיום יש לולים עם מכניקה מתקדמת, וכמעט ואין עבודה ידנית. הכל נעשה עם כלים אוטומטיים. התערובות מפוזרות אוטומטית. התערבות האדם היא רק בנושא הדאגה למילוי המיכלים בחוץ, לקבל את האפרוחים, ולחמם אותם. החימום היום שונה בגלל התפתחות הטכנולוגיה.
קיימים סוגי עופות שונים: יש תרנגולות מטילות, עופות לאכילה, לולי פיטום.
פעם גידלו 200-100 תרנגולות, בהמשך 1,000 אח"כ: 5,000
ובתקופה הכי משגשגת, בשנים האחרונות, גידלו כ-20,000 עופות במחזור (חמישה מחזורים בשנה).
כתוספת, ניסו את ענף גידול הפרחים.
גידלו: ציפורן ננסית. בסופו של דבר, זה לא היה רווחי.
אריזת הפרחים היתה משפחתית. בתוספת פועלים.
כילדה, היה לצביה "תפקיד": איסוף ביצים.
היו להם (למשפ' שקולניק) לולי רביה. זו היתה "עבודה מסוכנת" – תרנגולות מנקרות הן תוקפניות.
כל תרנגול שקל 6-5 ק"ג, היה בכל מקור ובעל ציפורניים.
כשצביה היתה בת 12-11, היא הלכה עם צינור, והיתה מתגוננת (בעזרת הצינור) בפני כל תרנגול, שהיה מתקרב אליה.
אח"כ, היתה תקופה, שבה היו צריכים לחסן את התרנגולים: בגיל יום היה צריך לתת טיפה בעין נגד אבעבועות רוח, בגיל ששה ימים ניתנה זריקה נגד מחלה אחרת, ועד גיל שישה שבועות ניתנו עוד שתי זריקות.
שאלות
1. האם תקפו אותך התרנגולים?
לא. כי התגוננתי עם הצינור.
2. האם את אוהבת את מה שאת רואה ברעננה?
לא, כי פעם, כשיצאתי ל"מרכז", הכרתי כל אדם ודיברנו. היום אני הולכת ברחוב, וכמעט לא מכירה. אבל זה לא הכל. החיים היו שונים. היתה אוירה של משפחה.
3. איך יודעים, אם בביצה יש אפרוח?
יש תרנגולות שמגדלים למאכל, תרנגולות לרביה, תרנגולות להטלה, וסוגים מסוימים של תרנגולים.
4. יש הבדל חיצוני בין תרנגולת מטילה לתרנגולת רביה?
לא.
5. האם יש הבדל בין תרנגול לתרנגולת?
בכרבולת.
6. מה עשיתם אחרי הלימודים?
עזרנו הרבה במשק כי חלק מהחינוך שלנו היה נושא הנתינה. לתת למען המשפחה- לעזור בלול, לחלוב וכו'
7. מה עשיתם בשבתות?
המשק עבד 365 ימים בשנה. כשאתה מגדל אפרוחים שצריכים טיפול צמוד אי אפשר לקחת חופש. האפרוחים עלולים למות! את הביצים חייבים לאסוף כי התרנגולות ממשיכות להטיל ואם לא היינו מפנים, הביצים החדשות היו נופלות על הקודמות.