17 אפריל 1986
גברת שמיר היקרה,
אני בתו של מר צ'ארלס לזר המנוח – "חיים אליעזר" – שבא מארגון אחוזה א' מניו-יורק בשנת 1923 עם עוד 9 משפחות לקנות את רעננה לעצמם ולשאר הארגון. עשר המשפחות נאבקו במשך שבע שנים או יותר – בגדלם פרדסי תפוזים עד שהעצים נשאו פרי – אז הבעלים מניו – יורק החלו לבוא לפלשתינה. אז הם יכלו למכור תפוזים ובכך להתפרנס. שש השנים הראשונות היו הקשות ביותר – אני זוכרת מפני שהתחלנו, הקמנו, ארגון – אחותי, אני, בני דודי וחברים (עשינו כל מיני) מסיבה להרוויח כסף עבור הבאר הראשונה ברעננה ברעננה – חדר הפגישות - ששימשה כך לפני שבית העם נבנה , הספרייה וכו'.
ביקורי הראשון אצל אבי היה ב – 1927 ואז קיבלתי מלריה. כתבתי מכתב ארוך לחברה והיא שמרה זאת ומצאה אותו לפני כמה שנים ושלחה לי. הוא מעניין מפני שסיפרתי לה על מחירי תפוזים ותספורות, למה שמחתי להיות רווקה ועוד ועודץ כל אחד נהנה לקרוא את המכתב ההוא.
כשמלאו 30 שנה לנישואי, חברתי הטובה שושנה גולדברג, בתו של אוסטרובסקי – חברינו הטובים במשך שנים רבות – שלחה לי את המאמר המצורף שהיא חתכה מעתון רענני- אודות אבי. יש לי כ"כ הרבה מה להוסיף למכתב זה. אני מודה למר מנדל אלפרוביץ' שזוכר את אבי. כמו כן שמרתי מאות מכתבים שאבי שלח לי.יש לי אותם ממויינים משנת 1923 ועד למותו בשנת 1952. כמה מכתבים איבד. לא חשבתי לשמור אותם בתחילה- לכן יש לי יותר מהשנים המאחרות תיכננתי לכתוב ספר מהמכתבים, רק את המשפטים והקטעים שהיא כתבת שבוע אחר שבוע. אבל החיים כה עסוקים, שמעולם לא התחלתי בקריאת המכתבים וכתיבת וכתיבת הערותיו. אני מקווה שמישהו יעשה תפקיד זה. מישהו שמעוניין ברעננה. ישנם כמה דפים בעברית שאיני יכולה לקרוא. כולם באנגלית. הוא תמיד דיבר כה גבוהות על משפחת קיסילר – פוזין- אוסטרובסקי. אנחנו שהיינו בבית שמעונוביץ' כשביקרנו, והכרנו את משפחת לוין שגרה איתו. האם מר כהן בסדר? ראינו אותו לפני שנתיים כשביקרנו ברעננה. ראש העיר וולפוביץ' היה מאוד נחמד אלינו בביקור האחרון. אבי היה אמן טוב הוא, צייר הרבה תמונות של ישראל ובעין של פורטרט עצמי. אם תתלו אותם, אסיר את כולם מהקירות שלי ואשלח אותם אליך. בכמה מהן יש את שיחותיו כרקע. הבאתי תריסר תמונות לפני כמה שנים כדי שתהיינה תלויות בספרייה – אבל אני לא יודע מה קרה להן. נתתי אותן לראש העיר כדי שייתן למיסגור ולתלייה. פסל הברונזה של אבי – שאני עשיתי – אני פיסלתי – הוא בספרייה. יש לי כמו כן פסל של גולדה מאיר. שלחתי לה לפני שהיא נפטרה והיא אהבה זאת, יש לי העתק של פסל זה והייתי רוצה לתרום אותו לרעננה. כמו כן יש לי פסל של אבי- כמו זה שבספרייה שלו - זה שאצל בבית עשוי גבס וצבוע רך שייראה כמו ברונזה.
היינו חברים קרובים של הרי פישבק - הם שניהם עזרו לטכניון בהקמתו. בעלי הראשון בנימין ברמן והרי פישבק המנוח נתנו והרימו כספים רבים לטכניון ולישראל. היה לי המזל להיות אורחת של הגנרל דורי ואשתו, יש לי פתקי "תודה" מהם עבור החבילות הרבות ששלחנו להם. גנרל דורי גם הביא את אבי לחולון – הקהילה שלה - אנשים מבוגרים – שם הוא בילה את תשעת החודשים האחרונים של חייו. הוא היה בר מזל שהיה בחיים כדי לראות את חלומו מתגשם לראות את פלשתינה שהופכת להיות מדינת ישראל. הוא ביקר אותנו בניו-יורק בזמן ההוא ואמר שהיה רוצה לחזור לרעננה ולהלחם בגילו !
אני זוכרת – באחד ממכתביו - הוא כתב שהוא וכמה אזרחים ותיקים הציעו למפקד הצבא להיות השורה הראשונה באחד הקרבות הראשונים עם הערבים. הוא אמר לו- השורה החזיתית היא בד"כ נורה למוות והלוחמים הצעירים מאחור מסתערים קדימה לעשות את הקרב האמיתי. אבל מפקד הצבא- הרמטכ"ל – סירב לבקשתו ואמר שהם יפריעו - הצבא לא יכול להיעזר בהם. אני הייתי רוצה להאמין שיכולתי לספר לך סיפורים על דברים שקרו. אני אהיה בת 80 בנובמבר הייתי רוצה לפגוש אותך באחד הימים. חבריי היקרים שושנה וליאון גולדברג תמיד מזמינים אותנו להישאר איתם מבקרים.
הייתי מאוד רוצה לשמוע ממך. סליחה שכתבתי כל כך הרבה אבל יש לי כ"כ הרבה לספר לזכור! מקווה לשמוע ממך מקרוב שיהיה לך פסח מאושר!
בהוקרה ובאהבה
רוז בלס