בשנת 1928 הקים דב אש, מראשוני המושבה, ספריה צנועה ב 'בית העם' , בה כינס ספרים בשפות עברית, אנגלית ויידיש. תפקידו של אש היה לטפל בענייני המים של המושבה, מטעם חברת אחוזה א', אבל האיש התמכר לאהבתו לספרים. ספרים רבים השיג כתרומה ממשפחות יהודיות בניו יורק.
באותה שנה ממש הגיע לרעננה מניו יורק עוד עולה חדש, שמו היה צ'ארלס לזר, גם הוא חבר ב'אחוזה א' ניו יורק' וגם הוא חובב ספרים מושבע. ואכן, משנת 1931 המשיך צ'ארלס לזר לקדם את המפעל אותו התחיל דב אש.
כמה שנים אחר כך, ב-21.2.1937, מחליטה המועצה על הקמת 'בית פניץ', בחצר הפנימית של בית הספר העממי. * ישעיהו פניץ, עוד חבר נאמן ומכובד בחברת 'אחוזה א' ניו יורק'. המבנה החד קומתי שהוקם שימש כבית משפט השלום, כבית תרבות, וספרייה.
בית המשפט ברעננה פעל משנות העשרים ועד הקמת המדינה. הובאו בפניו בעיקר תביעות אזרחיות קלות וסיכסוכי שכנים. בשעות הבוקר התקיימו בבית פניץ שתי כיתות של בית הספר היסודי, ובשעות הערב נערכו בו אירועי תרבות, הרצאות ומפגשי 'עונג שבת'. שם התקיימו גם חזרות המקהלה.
פרוטוקול ישיבת מועצה מיום 21.7.1937:
"המועצה מחליטה ומאשרת את ההצעה של נשיא המועצה, להקים את בנין בית התרבות ע"ש פניץ ע"י ביה"ס העממי".
בצידו הצפוני של המבנה, בחדר צר וארוך, היה חדר הספרים העמוס לעייפה - למעשה הספרייה הציבורית הראשונה של המושבה, אותה ניהל חיים אליעזר לזר.
* המבנה משמש כיום את אגף הספורט של עיריית רעננה.
* * על שמו של חיים אליעזר לזר, קרויה היום הספרייה העירונית בבית 'יד לבנים'.
צ'ארלס לזר חודרקובסקי, נולד בשנת 1868 ברוסיה. בילדותו נהג להתלוות לאביו ובאחת מן הפעמים, האזין לדברי מרצה ששמו הלך לפניו, דוקטור תיאודור הרצל, הוא בנימין זאב הרצל. בסיום ההרצאה הכריז צ'ארלס לזר הצעיר והנלהב שהוא אורז את חפציו ונוסע לבנות את פלשתינא, כי אכן, אותו מפגש עם הרצל השפיע על המשך חייו, הוא היה לציוני נחוש ועלה ארצה בגפו בשנת - 1925 שתי בנותיו נשארו בארצות הברית. במושבה רעננה בנה לו בית, נטע פרדס וכרם וחי בצניעות .
פרוטוקול ישיבת מועצה מיום 13.10.1932:
"מחליטים לסדר נשף קבלת פנים לאורחים, חברי רעננה שעלו מאמריקה בזמן האחרון. בוחרים את הגב' אוסטרובסקי, ברזילי ורגינסברג ואת ה "ה לייטמן ול. סגל בתור ועדה להכנת הנשף".
מדי שנה בעונת הבציר, נהג לזר לקיים את חג הבציר או 'נשף הענבים', אליו הוזמנה כל המושבה. מסיבות ססגוניות אלה שנחגגו בשמחה ובששון ב 'בית העם', הסבו לו ולכולם הנאה יתרה. את מרבית זמנו הקדיש לקידום חיי התרבות במושבה. לזר פתח את ביתו ואת ספרייתו הפרטית בפני כלל הציבור, הרחיב את הספרייה והשקיע בה כספים ומרץ רב*. לאחר מלחמת השיחרור ויתר על אזרחותו האמריקאית והיה לאזרח מדינת ישראל ומאותו יום קרא לעצמו חיים אליעזר לזר.
ברבות השנים כינוהו במושבה בפשטות, 'סבא לזר'. כיוון שבני משפחתו לא באו לחיות בארץ, הוריש האיש הטוב את אדמתו ונכסיו לקרוביו ברעננה ולכלל הציבור. לזר כתב מאות מכתבים לבתו שבחרה לחיות בארצות הברית. המכתבים כולם שמורים בארכיון העיר.
חיים לזר נפטר בגיל 84 בשנת 1952 ונקבר בבית העלמין ברעננה. על קברו עוצב ספר פתוח.
* לזר גם אהב לצייר. כמה מציוריו נתרמו בשנות השמונים לארכיון רעננה.
לאחר מות לזר כתב משה בן מנחם, מוותיקי הישוב, דברים לזכרו שפורסמו בחוברת "45 שנה לרעננה". וכך כתב:
"...עם היווסד המושבה, בא חיים לזר מארצות הברית והניח את היסוד ל'בית העם' ול'בית עקד הספרים' במקום. מנהגו היה לחזור מזמן לזמן לאמריקה למשפחתו, ומדי שובו היה מביא איתו ארגזים מלאים ספרים בשלוש הלשונות: עברית, אנגלית ויידיש.
מה שלא הביא משם השתדל להשיג פה בארץ. בהשתדלותו נבנה בשעתו בית תרבות נאה ומרווח.
את הספרייה ערך וסידר במסירות רבה. זקן היה האיש, בעל עקרונות וקפריזות, אבל את תפקידו כספרן לא נתן לאחר. הוא לא הניח ידו מספריו עד פטירתו. בספריה שלו מצא את מקום חיותו ואותה עבד באמונה כל חייו במושבה..."
שושנה חיבבה והעריכה את האיש. "לזר היה בעל ידע רב, רצון טוב והתלהבות. הוא אסף ספרים מכל בית ומכל אדם שנקרה בדרכו. את אוצרות הספרים, העביר תחילה לחדר קטן ב 'בית העם', בו ערך אותם על מדפים צנועים ושולחנות, בהמשך הזמן הועברו ספרים רבים לבית פניץ. לזר, איש נפלא ונדיב; בנוסף לטיפולו בספרייה הוא בנה בכספו, בקצהו המערבי של רחוב אחוזה בדרך להרצליה, עשרה צריפים אשר הוענקו למשפחות פועלים - כמתנה. *
במשך שנים רבות שמרתי על קשר חם ולבבי עם שתי בנותיו של לזר.
בביקוריהן בארץ הן תמיד התארחו לזמן מה בביתי ואני התארחתי בביתן בניו יורק".
* חלקת אדמה בסוף רחוב אחוזה בכיוון מערב, בעבר נקראה 'שכונת לזר'. הייתה רכושו של סבא לזר. לזר תרם את האדמה לרווחת הפועלים, לאחר שבתו החליטה שלא לעלות ארצה ולהישאר בארצות הברית. אוסטרובסקי כראש הישוב, יכול היה להקדיש את תרומת משפחת לזר גם ליעוד אחד, אבל בחר למוסרה לפועלים נזקקים.
מתוך "רעננה - לחיות את החלום"- מאת נורית חליף