כתבה וערכה: תחיה צייחנר
רעננה הוקמה בשנת 1922. משחר הקמתה נתנו התושבים את דעתם להנחלת והטמעת מערכת החינוך במושבה. בתחילת שנות ה-20, מספרם המועט של הילדים לא הצריך עדיין פתיחת מוסדות חינוך.
בתחילת הדרך הילדים למדו בעין חי, כפר מלל. אך לאט לאט הורגש הצורך להעניק לדור הצעיר שהחל לאכלס את המושבה הצעירה – מסגרת לימודית חינוכית.
באותה עת נהג "מלמד" בשם קליניק מכפר מלל לבוא לרעננה וללמד מספר ילדים, עדיין לא במסגרת לימודי חובה ועדיין לא במבנה מסודר ולא ע"י אדם מוסמך בהוראה.
ככל שגדלה האוכלוסיה הורגש הצורך להבאת מורה מוסמך על מנת ליצור מסגרת חינוכית נאותה.
בשנת 1925 התמנה משה מגד כמורה הראשון.
הלימודים התקיימו בצריף אשר נשכר והיה מצוי בצד המזרחי. ואילו הצד המערבי שימש את המועצה.
בתחילה היו 12 תלמידים שנחלקו ל-3 כיתות, שלמדו בשעות שונות. כן היתה תשלובת לימודית בין גילאים שונים, אשר ישבו בכיתה אחת. אותו צריף שימש גם כבית כנסת.
רק בשנת 1927 היה מעבר לבית העם. (הנחת אבן הפינה היתה בשנת 1925). בשנת 1927-1926 המושבה מונה כ-42 תושבים והוחלט להעביר את התלמידים מהצריף הדל אל בית העם שמצוי היה במרכז המושבה. לשם העברת ביה"ס למסגרת קבועה היה צורך בקבלת רשיון ממחלקת החינוך בממשלה המנדטורית.
בשנת 1927 מקבלים רשיון להעביר את ביה"ס וגן הילדים ע"ש ועד המושבה.
לפי קזן מחבר הספר: "מניו יורק עד רעננה" ומראשוני המושבה: "...בתחילת שנת 1928 עברנו לתיק ביה'ס עם קסם של דיו... מפה גדולה וטיח היה שם... בתוך האולם הגדול של ביה'ס הקצו מקום ל- 4-3 כיתות, כל אחת בפינה אחרת..."
בלהה אנקר (בוגרת מחזור ב')
"תנאי הלימוד היו מאד קשים, היונים היו נכנסים דרך הרעפים..."
רישיון
מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית מקבלת ביום: 11.5.1928 הוראה ממחלקת החינוך של הממשל המנדטורית לתת אישור הפעלה ולמלא אחר הדרישות הסנטיריות שעליהם לבצע, הממשל מאיים לסגור תוך שבועיים את בית הספר וגן הילדים אם לא יבוצעו התיקונים הנדרשים.
בתאריך 8.9.1927 פונה ועד המושבה למשרד הבריאות בדבר "בנית בית העם ולבקש רשיון לחלוקת חדרים".
בתאריך 12.11.1927 מקבל הועד את הרשיון להעביר את בית הספר והגן ע"ש "ועד המושבה", אך טרם נתקבל האישור מרופא הממשל.
במכתב מיום 12.12.1928 כותב ועד המושבה לממשלה: "בית הספר וגן הילדים במושבתנו עברו בראשית שנת הלימודים לדירה מרווחת בבית העם... אך טרם קיבלנו אישור, אך רופא הממשלה מסכים למיקום החדש, אך דורש תנאים סניטריים שאין ביכולתנו להקימם בשעה זו..."
"...זוהי הסיבה שפתחנו את מוסדות החינוך בלי להודיע למחלקת החינוך של הממשלה ולמשרד הבריאות..."
נתקבלה הוראה ש"אם לא יסודרו הסידורים הדרושים במשך שבועיים... יאחזו נגדנו באמצעים קשים..."
כחודשים לאחר המעבר לבנין החדש, עמד בית הספר לסגור את שעריו בהתאם לפקודת השלטונות, שכן לא היה לו מימון כספי "להתקנת הסניטציה".
טבעי הדבר שחברת "אחוזה אלף" הפילנטרופית ונותנת החסות של רעננה באותה עת נידבה את הסכום הדרוש.
הקמת בית הספר לא היה עניין פשוט והיה צורך לקבל אישורים מתאימים משלטונות המנדט ומועצת החינוך של ההנהלה הציונית. לתפעול בית הספר היה צורך בהכרה ובפיקוח, ועד המושבה פנה לועדת החינוך בהנהלה הציונית על מנת לקבל פיקוח על בית הספר.
מורים נוספים
בשנת 1928 עם המעבר לבית העם ועם גידול תלמידי בית הספר, מחליט ועד המושבה בישיבה מיום 15.11.1928 לזמן מורה נוסף. על מנת לממן מורה נוסף, היה צורך להסתייע בחברת "אחוזה".
המורה שהתקבל היה ישעיהו ברטוב ובזמנו החלו לתת תעודות.
בשנת 1929 ישעיהו ברטוב נתמנה כמורה אחראי, ביום 18.7.1930.
בתאריך 5.3.1930 מחליט ועד החינוך למנות גם מורה לאנגלית.
בתאריך 1.9.1931 התפרסמו מודעות בעתונות "הארץ" ו"דבר"בדבר מועמדים נוספים הנחוצים כמורים.
נחמה כהן התקבלה כמורה נוספת לשנה אחת. לאחר מכן התקבל פומרנץ כמורה בשנת 1933 ומיכלין בשנת 1935.
מנהלים
1. ברטוב מורה ראשון 1934-1929
2. כהן לשנה 1934
3. זלטין מנהל משנת 1936.
מבנה חדש לבית הספר
בתאריך 28 ביוני 1930 החליט ועד המושבה להקים לבית הספר מבנה חדש במתחם בית העם והמועצה. מבנה הקיים עד היום.
מזכרונותיה של בוגרת המחזור הראשון שושנה אוסטרובסקי:
"באולם האסיפות עומדת לה במה ועליה העמידו 3 שולחנות ו – 5 כסאות.
כך היה שתלמידי המחזור הראשון אשר מנה 5 תלמידים, שהחלו את לימודיהם על הבמה כשמעל ראשיהם נמתח גג פח גבוה. בקיץ התלהט הגג וחימם את האולם, ובחורף הדהד רעש הגשם שתופף על גג הפח, בין רעפי הגג קיננו ציפורים שהטילו את צרכיהן על התלמידים.
מחיצת בד הופרדה בין המרפאה שהיתה על הבימה לבין הכתה, לבין הדואר ומשרדים לצורכי הציבור".
(יוני 1931)
מהות החינוך
מתוך פרוטוקול מיום 17.9.1933: "אוסטרובסקי עומד על העובדה שתעודת בית הספר והמורים, אינה רק ההוראה אלא העיקר הוא החינוך. וגם לקשר את נפש הילדים לבית הספר וזה לא נעשה. דברנו על קלובים ולא הוצא לפעל.
בזמן החופש בקשנו סדור ע"י המורים שיעסיקו את התלמידים לא בהוראה דוקא אלא בעיקר בטיולים וכו'. השנה זה לא סודר, לשנה החדשה אנו מעמידים את הדרישה הזו בתור תנאי לעבודה..."
ינואר 2011