תחקיר ועריכה: תחיה צייחנר
שנות העשרים - החינוך בראשית המושבה
משחר הקמתה של רעננה בשנת 1922 נתנו התושבים את דעתם להנחלת מערכת החינוך והטמעתה במושבה. בראשית שנות ה- 20 מספרם המועט של הילדים לא הצריך עדיין פתיחת מוסדות חינוך. הלימודים לא היו חובה באותה עת, אך מספר הורים (בעיקר אלה שהפרוטה היתה מצויה בכיסם) שכרו עבור ילדיהם את שירותיו של המלמד ברוך קליניק, תושב כפר מלל, אף שלא היה מוסמך בהוראה.
ככל שגדלה האוכלוסיה, הורגש הצורך להעניק לדור הצעיר מסגרת חינוכית נאותה בליווי מורה מוסמך, וכך בשנת 1925 הובא לרעננה משה דוד מגד כמורה המוסמך הראשון במושבה, ונפתחה למעשה כיתת הלימוד הראשונה ברעננה. הלימודים התקיימו בצריף, אשר נשכר לצורך כך בחצרו של פטרוז'ינסקי בצדה המזרחי של המושבה ושימש גם כבית כנסת, בעוד שהצד המערבי שימש את המועצה.
תחילה למדו בצריף 12 תלמידים בגילאים שונים, שנחלקו ל– 3 כיתות, ואשר למדו בשעות שונות.
בשנת 1926 מנתה המושבה רעננה כ– 42 תושבים והוחלט להעביר את התלמידים מהצריף הדל אל "בית העם" שהיה ממוקם במרכז המושבה. (אבן הפינה של בית העם הונחה בשנת 1925).
מאחר שאף חדר בבית העם לא נותר פנוי, הציעו פרנסי המושבה את אולם האסיפות ב"בית העם", שם עמדה לה בימה נאה, שעל פי הערכתם מימדיה עשויים היו להספיק בכדי להציב עליה שלושה שולחנות ומספר כסאות שיהוו כיתת לימוד לתפארת...
נקודות ציון חשובות בתהליך הקמת ביה"ס
הקמת בית הספר לא היה עניין פשוט, ונדרשו אישורים מתאימים משלטונות המנדט ומועצת החינוך של ההנהלה הציונית. לתפעול בית הספר היה צורך בהכרה ובפיקוח מטעם ועדת החינוך בהנהלה הציונית.
בתאריך 8.9.1927 פונה ועד המושבה למשרד הבריאות בדבר "בנית בית העם ולבקש רשיון לחלוקת חדרים".
לשם העברת ביה"ס למסגרת קבועה זו היה צורך בקבלת רשיון ממחלקת החינוך בממשלה המנדטורית. בתאריך 12.11.1927 מקבל הועד את הרשיון להעביר את בית הספר והגן ע"ש "ועד המושבה", אך טרם נתקבל האישור מרופא הממשל.
וכך בשנת 1927 הועברו כיתת הלימוד וכן גן הילדים ל"בית העם".
משה מגד מתאר זאת באופן מוחשי:
"...בתחילת שנת 1928 עברנו לתוך ביה'ס, שנמצא היה בבית העם... אני זוכר דבר חדש, שולחנות של בית ספר עם קסת של דיו... לא היינו רגילים, אפילו מפה גדולה ולוח היה שם... בתוך האולם הגדול של ביה'ס הקצו מקום ל- 3- 4 כיתות, כל אחת בפינה אחרת..."
ביום 11.5.1928 מקבלת מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית הוראה ממחלקת החינוך של הממשלה המנדטורית לתת אישור הפעלה ולמלא אחר הדרישות הסנטיריות שעליהם לבצע. הממשל מאיים לסגור תוך שבועיים את בית הספר וגן הילדים אם לא יבוצעו התיקונים הנדרשים.
במכתב מיום 12.12.1928 כותב ועד המושבה לממשלה: "בית הספר וגן הילדים במושבתנו עברו בראשית שנת הלימודים לדירה מרווחת בבית העם... אך טרם קיבלנו אישור, רופא הממשלה מסכים למיקום החדש, אך דורש תנאים סניטריים שאין ביכולתנו להקימם בשעה זו. זוהי הסיבה שפתחנו את מוסדות החינוך בלי להודיע למחלקת החינוך של הממשלה ולמשרד הבריאות... נתקבלה הוראה ש"אם לא יסודרו הסידורים הדרושים במשך שבועיים... יאחזו נגדנו באמצעים קשים..."
כחודשיים לאחר המעבר לבנין החדש, עמד בית הספר לסגור את שעריו בהתאם לפקודת השלטונות, שכן לא היה לו מימון כספי "להתקנת הסניטציה".
אולם חברת "אחוזה אלף" הפילנטרופית ונותנת החסות של רעננה באותה עת נידבה את הסכום הדרוש.
במשך הזמן גדל מספרם של ילדי המושבה, ובית הספר נזדקק למבנה נפרד, שהוקם בסמוך לבית העם וכלל ארבעה חדרי לימוד ושני חדרי-ספח.
בפרוטוקול המועצה מיום 27.1.1930 נכתב: "לאחר סידור המחיצות השיעורים יועברו מחדרי הגן אל הבימה".
ובפרוטוקול המועצה מ- 28.6.1930 נכתב:
"מר ברזילי מעורר את שאלת הבנין עבור בית הספר. הוא מוצא שיש ביכולת הועד לגשת באופן רציונלי לפתור את שאלת הבנין היות והעודפים נמצאים בראשות הועד... יש לגשת לבנות גם קומה שניה מעל בית העם. קיסלר מתנגד להצעת הבנין ולקומה שניה היות והדבר גורם סכנה בטיחותית לילדים בקומה השניה. ...להוציא לפועל את תכנית בנין בית הספר עבור רעננה..."
באותו יום החליט ועד המושבה להקים לבית הספר מבנה חדש במתחם "בית העם" והמועצה, מבנה הקיים עד היום.
דיונים וישיבות רבות נסובו סביב נושא החינוך והקמת בניין ביה"ס.
בפרוטוקול המועצה מיום 21.7.1930 נכתב:
"מאשרים את החלטות ועדת הבנין של בית הספר בדבר הגישה להוציאה לפועל של תכנית הבנין, מיקום הבנין מאחורי בית העם. בוחרים בחבר אוסטרובסקי וברזילי לנסוע לירושלים לשם ברור אפשרות השגת הלואה לבנין בית הספר".
בפרוטוקול המועצה מיום 22.10.1930 נכתב :
"מבררים את שלוש ההצעות לקבלת בנין בית הספר והוחלט למסור את הבנין לברגמן (קבלן בנין) בעבור סכום של 498 לא"י.
הוחלט להוסיף לגג מספר פסי ברזל לשם חיזוקו...
מחליטים להוסיף למשכורות המורים לא"י אחד לכל אחד לחודש...
בבית הספר יהיו השנה 60 ילד (כולל שושנה) על מר לזר לסדר עם לינה תעזור לגננת בענין ...הילדים.
מאשרים הוצאה בסך 2 לא"י לצורכי משחק לגן להתחלת השנה.
מחליטים להזמין רהיטים לבית הספר 10 מקומות ולגן כי הדרוש".
בפרוטוקול המועצה מיום 15.12.1930 נכתב:
"מאשרים את ההוצאה סך 425 לא"י לחגיגת בית הספר בזמן הנחת אבן הפינה".
כאיש חינוך השכיל ברוך אוסטרובסקי להבין את חשיבות הקמתו של מוסד חינוכי ברעננה. בפרוטוקול מיום 28.7.1931 מובא ציטוט מדבריו:
"...יש להשתדל ולגמור הבנין לפני התחלת זמן הלימודים. יש לגמור את הגביה לכביש וזה יתן עוד סכומים לעבודות ציבוריות".
באופן סמלי חנוכת בניין ביה"ס נחגגה בחג החנוכה, בחורף 1931.
בפרוטוקול המועצה מיום 7.10.1931 נכתב:
"קובעים שבחנוכה ייערך נשף בית הספר ויחנכו אז גם את הבניין... "
בסוף שנת 1931 נחנך בנין בית הספר החדש.
במהלך השנים חלו במבנה שינויים רבים, נוספו מבנים וקומה שניה, עד שקיבל את צורתו הסופית, כפי שהיא מוכרת כיום.
בית הספר העממי זכה עם קום המדינה לשמו – "ממלכתי א", אך בשנת 1966 הוסב שמו ל"בית ספר מגד", על שם המורה הראשון במושבה.
סיפורה של שושנה אוסטרובסקי, בוגרת המחזור הראשון
בשנת 1930 מחליט ברוך אוסטרובסקי, ממקימי ופעילי "אחוזה א' ניו יורק", לממש את חזונו הציוני ולעלות ארצה עם משפחתו.
בני הזוג ברוך ופייגה אוסטרובסקי משתקעים ברעננה יחד עם שני ילדיהם: בן ציון בן ה-7 ושושנה בת ה-12.
שושנה למדה אז בחטיבת "Set Low-Junior High School" בברוקלין, ניו יורק, מוסד שמרני שהעניק חינוך לעילא ולעילא וחוויות תרבות איכותיות.
בקיץ 1930, בתום 30 ימי מסע, עגנה אוניית הקיטור SS BYRON , בה הפליגו בני משפחת אוסטרובסקי, בנמל יפו, משם עשו דרכם במסעם לרעננה.
שושנה חששה מהבאות, אולם קבלת הפנים החמה והמלבבת שחיכתה לה ולמשפחתה עם הגיעם למושבה הפיגה את כל החששות:
בני משפחת קיסילר הביאו לעולים החדשים חלב טרי הישר מעטיני פרתם, בני משפחת קלצ'קו העניקו להם מגש ביצים ומשפחת נשר הגיעה עם מאפה ביתי.
שכנים אחדים הביאו גבינות לבנות טריות ואף גררו אל הבית בלוק קרח, ואחרים הדריכו, ייעצו והשיבו לשאלותיהם.
שושנה מיטיבה לתאר בזכרונותיה את רעננה בחיתוליה:
בתים מפוזרים, מספר צריפים פרושים לאורך רחוב אחוזה, ו"בית העם" מתנוסס לו על גבעה במרכז המושבה, שם מקום משכנו של ביה"ס היחיד על 30 תלמידיו.
שני חדרים היו לבית הספר: אחד – כיתת הלימוד של המורה מר משה מגד, והשני – על בימת בית העם – כיתת הלימוד של המורה מר ישעיה ברטוב.
כך החלו חמשת בני המחזור הראשון - צביה קלצ'קו, שולמית ואסתר נחמן, יעקב הרשמן ושושנה אוסטרובסקי, את לימודיהם על בימת "בית העם".
חוויית הלמידה חרוטה עמוק בזכרונה של שושנה, וכך היא מתארת: "באולם האסיפות עומדת לה במה ועליה העמידו 3 שולחנות ו – 5 כסאות. כך היה שתלמידי המחזור הראשון אשר מנה 5 תלמידים, שהחלו את לימודיהם על הבמה כשמעל ראשיהם נמתח גג פח גבוה. בקיץ התלהט הגג וחימם את האולם, ובחורף הדהד רעש הגשם שתופף על גג הפח, בין רעפי הגג קיננו ציפורים שהטילו את צרכיהן על התלמידים".
מחיצות בד הופרדו בין המרפאה הסמוכה לכיתת הלימוד ובין הדואר, בית הכנסת, משרדי מזכירות המועצה ומשרדים ציבוריים נוספים.
הלימודים עבור שושנה היו תובעניים למדי, בשל הצורך ללמוד עברית לצד יתר המקצועות. שיעורי הבית היו לא מעטים, והיא נדרשה לקרוא ספרים עבריים לרוב...
אהרון מגד, בנו של המורה משה מגד, בן המחזור השני בביה"ס ולימים סופר נודע ומוערך, הושיט עזרה לעולה החדשה מניו יורק, סייע לה בלימודי עברית ותנ"ך ובהכנת עבודות שנדרשה לבצען.
בשנת 1931 סיימו שושנה וחבריה את לימודיהם בביה"ס. בקיץ של אותה שנה נאספו חמשת בוגרי המחזור הראשון של ביה"ס העממי לתצלום חגיגי עם המורים משה דוד מגד וישעיהו ברטוב. המורה מגד התיישב בגאווה שלוב זרועות במרכז התמונה המשותפת עם בוגריו. על תעודת הגמר של שושנה אוסטרובסקי, תעודה מספר חמש, חתמו המורה משה מגד והמנהל ישעיהו ברטוב וכתבו: "התלמידה שושנה אוסטרובסקי באה מאמריקה לפני שנה, גמרה שם ביה"ס העממי ונכנסה לביה"ס ברעננה לשם רכישת השפה העברית ותנ"ך והספיקה במידה הגונה".
בפרוטוקול המועצה מיום 28.7.1931 נכתב: "אוסטרובסקי נבחר ליו"ר הישיבה. ברטוב מציע שהמועצה תכבד את בוגרי בית הספר ברעננה לרגלי גמרם את בית הספר, במזכרות מטעם המועצה. מאשרים את ההצעה והוחלט למסור לכל בוגר תנ"ך בכריכת בצלאל."
בהתאם להחלטה זו, זכתה שושנה לקבל יחד עם שאר התלמידים לצד תעודת הגמר של ביה"ס העממי גם שי מהודר: ספר תנ"ך בעיצוב בצלאל מתנת הנהלת המועצה.
בצד האתגרים והמחויבויות הלימודיות היו גם מסיבות, טיולים, הצגות וחגיגות. שושנה הרגישה השתייכות לקבוצה מלוכדת בעלת רעיונות, דעות ואידיאלים זהים.
עיקר הטיולים היו לאפולניה (אזור הרצליה) והסביבה. באחד הטיולים לרמת גן ותל אביב הצטרפה אליהם הגב' מגד, אשתו של המורה ואמו של אהרון מגד. שושנה זוכרת לפרטי פרטים כיצד הגיעו מרעננה לרמתיים רכובים על חמורים, שם "החנו" ועלו לאוטובוס לרמת גן בכדי לבקר בבתי החרושת "לודזיה" ו"עלית" ולהתרגש למראה עבודת פועלים עבריים. משהגיעו לתל אביב לאחר צעידה ממושכת חלצה הגב' מגד את נעליה והרשתה לתלמידים לעשות כמוה. כולם המשיכו הלאה יחפים, למעט שושנה שלא יכלה להסתגל להליכה ברגלים יחפות. כך צעדו להם הילדים יחפים יחד עם הגב' מגד ברחובות העיר השוקקת, עד שירדו אל שפת הים, ושם נרדמו על החוף. למחרת חזרו לרמתיים, ומשם רכבו על חמוריהם בדרך הביתה לרעננה.
במהלך הלימודים הלכו לחזות מדי פעם בסרט ב"קולנוע הפחים" בכפר סבא או בהצגה ב"הבימה" וב"מטאטא" בהרצליה. בעת הרכיבה בחולות חוו קושי רב, אך קשה שבעתיים היתה ההליכה הרגלית...
ביתה של שושנה תמיד המה חבר'ה רענניים, ויחסי החברות שרקמה עם בנות כיתתה, צביה בייזר ושולמית נחמן, נמשכו גם כשרשמית דרכיהן נפרדו.
שושנה עסקה בבגרותה במקצוע ההוראה והייתה מורה בכירה ומרכזת היחידה לאנגלית ברעננה במשך 29 שנים רצופות עד צאתה לגמלאות.
מורי ביה"ס ומנהליו
המורה הראשון היה משה מגד, שהחל את עבודתו בשנת 1925.
בישיבת ועד המושבה כשנה לאחר מכן, עם המעבר לבית העם ועם ריבוי אוכלוסיית התלמידים, מחליט ועד המושבה בישיבה מיום: 15.11.28 לפנות לארגון ״אחוזה״ ע״מ שיממנו העסקת מורה נוסף. המורה שהתקבל היה ישעיהו ברטוב, שבתקופתו החלו להעניק תעודות ללומדים.
ב - 30.10.29 החליט ועד המושבה כי ״מר ישעיה ברטוב ימונה למורה הראשי בבית הספר״, וכך למעשה שימש ברטוב כמנהל ביה"ס בין השנים 1929-1934.
במקביל לבניית ביה"ס לא פסקו הלימודים ולו לשנייה אחת, ואף הוחלט ב 5.3.1930 למנות מורה לאנגלית.
בפרוטוקול המועצה מיום 24.11.1930 נכתב: "ועדת החינוך מודיעה כי המורה לאנגלית בביה"ס כבר התחיל ללמד, הוא נותן 3 שיעורים בשבוע ומקבל 2 לא"י לחודש..."
כאשר גדל מספר תלמידי ביה״ס הוחלט ב - 1.9.31 לקבל מורה שלישי לביה״ס ולפרסם מודעות על כך ב"דבר״ וב"הארץ״.
בישיבת הועד מיום 30.7.31 נכתב:
״בבית הספר יהיו 60 תלמידים ורק שני מורים, ורק בקושי יכולנו לעבור את השנה. לשנה הבאה יהיו לנו 80 ילד, מבלי מורה שלישי לא נוכל לעבור את השנה...״
כמו כן הודגש באותו פרוטוקול, כי ההעדפה המגדרית היא מורה אישה:
״רצוי מאד כי המורה השלישי תהיה אשה. לרגלי הצורך בעבודות יד ולרגלי סדורים בבית הספר שיד אשה דרושה״.
בישיבת ועדת החינוך שהתכנסה ביום 15.9.31 הוחלט, כי יש לקחת בחשבון רק מועמדים כאלה שגמרו את הסמינר והיה להם לכל הפחות נסיון של שנה בביה״ס.
לאחר בחינת 36 מועמדות הומלץ על שתיים: שולמית חומס ונחמה כהן.
לאחר המלצתו של ברטוב, שמציע ב - 7.11.32 שיש צורך במורה רביעי "לרגל רבוי מספר הילדים״, החל גדליהו פומרנץ שהגיע מארה״ב לעבוד כמורה רביעי ב - 2.3.33.
בישיבה מיום 20.8.34 מחליטה המועצה לקבל מנהל חדש לביה״ס, וביום 27.9.34 הוחלט לקבל את המורה שמואל כהן כמורה וכמנהל ביה״ס לנסיון בשנת הלימודים תרצ״ה.
אכן שמואל כהן שימש כמנהל באותה שנה, ולמרות דרישתו לתשובה בדבר הישארותו גם בשנה החדשה, שולחת המועצה ב- 31.7.35 את נציגה מר רוזנברג למחלקת החינוך לעמוד על הדרישה ש"מר זלטין יעבור לרעננה לנהל כאן את ביה״ס״.
ב-8.8.35 מובאת תשובת הנציג ש"ישנה הסכמה שמר זלטין יעבור לרעננה לנהל את ביה״ס״.
בנוסף נזכר באותו פרוטוקול מר יחיאל מיכלין, ששימש אף הוא כמורה בבית הספר:
״גם הח' מיכלין הוא המועמד למורה בביה״ס״.
בפרוטוקול מיום 21.8.35 נכתב: ״נצטרך לקבל 2 מורים חדשים...ההסכמה שמר זלטין יעבור לנהל את בית הספר שלנו, דבר אשר ישבח את מצב החינוך במקום״.
משנת הלימודים תרצ״ו (1936) ניהל מר זלטין (שעיברת בהמשך את שם משפחתו ל"זיו") את בית הספר למשך שנים רבות.
לימים ייקרא ביה"ס היסודי "זיו" ברעננה על שמו.
העיקר הוא החינוך...
מתוך פרוטוקול מיום 17.9.1933: "אוסטרובסקי עומד על העובדה שתעודת בית הספר והמורים, אינה רק ההוראה אלא העיקר הוא החינוך. וגם לקשר את נפש הילדים לבית הספר...בזמן החופש בקשנו סדור ע"י המורים שיעסיקו את התלמידים לא בהוראה דוקא אלא בעיקר בטיולים וכו'..."
מילים אלו משקפות את "אני המאמין" החינוכי באותה תקופה, שהתמקד בחינוך לערכים, לסביבה ולכבוד האדם, ושימש כאבן שואבת לכל בתי הספר במושבה לאורך השנים.
יוני 2017