הצורך בשירותים רפואיים במושבה העסיק את התושבים כבר בתקופה הראשונה, אך חוסר מקורות מימון מתאימים היה לרועץ גם בנושא זה. בכל מקרה של פציעה או פגיעה, היו התושבים מקבלים טיפול בעין-חי- שם כבר הייתה חובשת במקרה של פציעה חמורה, נסעו לת"א.
בראשית שנת 1925, לאחר בחירת ועד המושבה, הוחלט לבוא בדברים עם "הדסה" ולהיעזר בשירותיה.
בחוזה על מתן שירותי רפואה לתושבי המושבה, אשר נחתם עם "הדסה" נקבע, כי רענניה תקבל את שרותיה הרפואיים יחד עם עין-חי, כפר סבא והרצליה. הרופאה ה"אזורית", ד"ר פניה לבובה, עולה חדשה מרוסיה, קיבלה את המרפאה במקום.
היה זה צירוף "רב תכליתי": שוכנו בו מחלבה, אורוות הפרדות, מסגריה ולבסוף המרפאה. בין ה"מוסדות" הללו הפרידו מחיצות דקות ושיחות האנשים ושאר הקולות בכל אחד מארבעת החדרים נשמעו בבירור.
בואה של הד"ר לבובה והקמת מרפאה במושבה, נסכו הרגשת בטחון בקרב התושבים. היו אלה סימנים ברורים לדאגה לציבור מצד חברת "אחוזה", וגם אות להתפתחות המקום. ד"ר לבובה הייתה מקובלת על הכל. היא דאגה לצורכי המקום ונהגו להגדירה כ"אמא של כולם". היא נתברכה בלב חם ונחלצה לעזרת הכל. עיקר דאגתה הופנתה לבעיות הפועלים ולא אחת השתתפה בישיבות ועד הפועלים.
השתלבותה בחיי המושבה הביאה לכך שועד המושבה החליט לרכוש על חשבון חברת "אחוזה" פרדה, שתשמש את הרופאה ב"נסיעותיה" הרבות ביישובי הסביבה. וכך הייתה ד"ר לבובה עוברת מיישוב ליישוב, כשהיא רכובה על הפרדה, "רכב צמוד" נוסח שנות העשרים...
בשנת 1927 עזבה את רענניה מסיבות בלתי מובנות ולא שבה אליה עוד. רבים היו הסיפורים על נדודיה ועזרתה לערבים וליהודים כאחד.
נפטרה ב-1969.
ציטוט מהספר: "רעננה - לחיות את החלום" מאת נורית חליף:
שנת 1934 . המושבה אכן התבגרה, היא כבר בת שתים עשרה. החשמל זרם בין בתיה והמקרר האמריקאי של משפחת אוסטרובסקי, סוף סוף פעל. הכביש הראשי החדש חוצה הישוב, סימן את השכנים שבצד ימין ואת השכנים שבצד שמאל. התחבורה הציבורית החלה להתארגן. המירפאה פעלה באופן מסודר. לצדה של דוקטור פניה לבובה, הרופאה הראשונה במושבה שהגיעה מאירופה כבר בשנת 1925 , הועסק גם דוקטור יהודה קוט.
בהמשך עבדה במירפאה דוקטור בלה פולסטרה, היא ודוקטור קוט טיפלו במכאובים וחולי בתנאים שכבר היו סבירים ונוחים הרבה יותר ושניהם היו מרוצים; מצב הדברים השתפר מאוד לעומת תנאי ההתחלה, בימים שצריף המירפאה שימש גם כמחלבה, גם כמסגרייה וגם כאורווה. שנה קודם לכן אף הוסכם בישיבת מועצת רעננה, להוסיף למשכורתה של הרופאה עוד שתי לירות לחודש, אלה צורפו לסכום ששילמה קופת החולים - סך הכל הוקצו לגברת דוקטור שמונה עשרה לירות לחודש לפרנסתה. יאה ונאה .
באותה ישיבת תקציב מוצלחת של וועד המועצה, שקלו החברים גם הוצאה בלתי שיגרתית נוספת: תשלום בסך 500 מיל לחודש, הוצאות לרכישת חמור. חמור? נו כן, זה עליו תרכב הרופאה כאשר תצא לביקורי בית במושבה ובישובי הסביבה .
הנה, שנות השלושים התאפיינו בתנופה מבורכת.