1. בשנת 1957, הוקם מפעל באזור התעשיה ברעננה, מצפון לרחובות עקיבא-בורוכוב, על אדמות הכפר הערבי חירבת עזון. הבעלות של לורבר צבי ושות'. המפעל היה להכנת חומץ ונבנה ע"י דוד פרלשטיין עפ' האדריכל מנתניה – וורשבסקי.
את הדודים להכנת החומץ בתוך המבנה ביצע ישראל בוניס שהיה בקיא בעבודות עץ, וכן את התקנת המכונות. המפעל הוקם ע"י חברה אירופית אשר לא איפשרה הקמתו ללא בחירת האנשים המתאימים. להקמה הובא גם מומחה מהונגריה.
2. בתוך פרדס סלומון ברחוב אחוזה 37 – 41, היה פרדס גדול ובתוכו בקטע המזרחי כ – 200 מ' מאחוזה היה מפעל לעורות. הבורסקאות דורשת השרית עורות במים וחומרים כימיים: את הבריכות ומבנה נוסף בנה הקבלן דוד פרלשטיין והאדריכל בן – חורין מפתח תקווה, בסוף שנות ה – 40.
הבעלים היו הבת של משפחת סלומון ובעלה מש' אלבין. לימים הפך המקום למפעל לייצור מרכבים מפיברגלס. כיום נותרו כמה אקליפטוסים בחצר בית הספר-חטיבת יונתן הנמצא באותו מקום, וכל הפרדס הפך לקוט'זים.
3. ברעננה היה מפעל לצינורות בטון שנקראו צינורות קליפורניים, על-פי השיטה הקליפורנית, להשקאה בפרדסי המושבה.
כאן האקלים דומה לאקלים בקליפורניה והוחלט להשתמש באותה שיטת השקייה, מה עוד שתושבי רעננה היו ממוצא אמריקאי. בעלי המפעל היו ישראל יצחקי והורביץ והוא הוקם על אדמת משפחת הלברג (הורביץ היה בעלה של רגינה הלברג) על הגבעה, (היום בסביבות חנקין 40). עם הקבוצה עבד גם פנחס פרלשטיין ומנחם קופלמן.
תחילה היו מיבאים את הצינורות האלה, שהיתה להם צורת יו הפוכה ומעוגלת בקצה ומשוריינת עם ברזלים אולם בארץ לא שריינו את הצינורות האלה. בדרך כלל הצינורות שימשו את פרדסני המושבה, אולם גם המושבות הסמוכות קנו את הצינורות האלה. אורך כל צינור היה מטר וקוטר 6.
4. מפעל לאריחים בלטות היה ברעננה בבעלות זאב (וילי )ברגמן. המפעל היה פתוח ובו התקינו את המרצפות ואת התוצרת איחסנו במחסנים שהיו במקום. האריחים היו עם דוגמאות כפי שהיה נהוג באותה תקופה. כל העבודה נעשתה ע"י מיכון ידני. המפעל היה קיים בשנות ה – 30 וזמן קצר.
מפעל לשמן אתרי היה ברעננה בתקופת מלחמת העולם השניה. באותה תקופה אי אפשר היה לשווק את ההדרים לחו"ל כיוון שההפלגה בימים ההם לא היתה בטוחה. חיפשו דרכים כדי להשתמש בפרי. השמן האתרי הופק מקליפות תפוזים, היו זורקים את הפרי עצמו ואת הקליפות היו סוחטים ומפיקים את השמן. השמן שימש לצרכים רפואיים.
בעלי המפעל היו ברוורמן אריה ויוסף לננטר והם העסיקו כארבעה פועלים. אולם היו אנשים שהפיקו את השמן בביתם מפרי עציהם ומכרו את השמן המופק.
המפעל היה בבית האריזה של ג'ק שברץ, כיום ברחוב שברץ מצד שמאל כ – 100 מטר מרחוב אחוזה.
5. מפעלי רעפים ובלוקים
שאול שקולניק ה'קים מפעל רעפים ובלוקים בין הרחובות ביאליק והעמק, על שטח של שני מגרשים. במפעל שלו עבדו מנחם הולצמן וגולדרינג שלימים הקים לעצמו מפעל לבלוקים בפינת רחוב עקיבא, מימין. המפעל היה קיים שנים רבות עד אמצע שנות ה – 60. (המפעל הועבר לאיזור התעשיה ע"י חיים לביוב כמחסן לחומרי בניין).
במפעל המרצפות של זאב ברגמן הכינו גם רעפים לצרכי הבניה שלו ולמכירה. את הרעפים בשנות השלושים הכין מיטליס שהיה לו גם מגרש להכנת בלוקים עם שותף, הרצל גרביץ.
מפעל הרעפים של שולץ בסוף רחוב גורדון, שהיה קיים עד שנות ה – 80 לערך ואז הועבר לאיזור התעשיה .
6. בית חרושת למזרוני חילפה וקש. חילפה, צימרן-בר שגדל בכל רחבי השרון וגרם נזק לחקלאות. את החילפה היו קוצרים ומעבדים וממלאים את המזרונים וכן גם קש.
המפעל היה בבית האריזה של קאופמן בפרדס קרוב לרחוב אחוזה מצד שמאל של רחוב סולד. אחרי מלחמת העולם השניה בתוך בית האריזה הכינו את המזרונים ובחצר "טיפלו" בחומר הגלם. המפעל נקרא "רפידים". המזרונים לא היו ברמה גבוהה אולם סיפקו את הנזקקים להם באותה תקופה של עלייה מוגברת אחרי מלחמת העולם השניה.
בתחילת שנות ה – 50 הוסב המפעל הזה למפעל להכנת אטריות, בבעלות אותם אנשים היה קואופרטיב שהיו בו חברים אחדים ביניהם חנוך נמט ושמעון רוכברגר.
7. לקובי צהנר היה מפעל לצינורות
8. אחרי מלחמת העולם השניה הוקם מפעל קטן לאריגת שטיחים. הבעלים היה יעקב, המפעל היה ברחוב אחד העם ואחר כך או לפני כן ברחוב ציפמן. אחר כך עבר המפעל לתל אביב.
9. פחח – גולדשטיין מרח' אחד העם הקים בחצר ביתו פחחיה ובה הכין תנורי אפיה עם פטנט מיוחד, פתילות לכביסה גם הן בצורה מיוחדת מחומר מעולה וכן אמבטיות לתינוקות שרק אצלו אפשר היה לקנותם.
10. שלמה ליפסקי היה הבעלים של המסגריה הראשונה "המתועשת" הוא יצר עגלות עם גלגלי גומי שהיו הראשונות מסוגן בארץ, והיה להם ביקוש רב בכל הארץ. יהודי, בעל חנות מכולת בפינת רחוב מוצקין טען שהוא היה בעל הפטנט הזה.
המסגריה היתה ברחוב ברחוב רמב"ם 6 ופעלה עד שנות ה – 70.
11. בית חרושת לכפתורים עשויים מצדף שהובא מהאוקינוס ההודי. היתה מכונה אחת שהוציאה עיגולים בכמה גדלים מהצדף ומכונה שניה שנקבה בהם חורים. המפעל היה ברחוב עקיבא עקיבא 26 בבית האריזה עשוי בטון, על אדמת אלחנן דילר.
12. ברפת של משפחת בודניק ברחוב אחוזה 13 בחצר, בשנות ה – 40 היה מפעל ליהלומים. היו להם9 שמונה מכונות והמפעל היה בבעלות קולקר החזן, שגרו בבית של ליפסקי בחצר. הם היו קשורים למפעל גדול בתל אביב.
את הרפת התקין למפעל, דוד פרלשטיין.