והימים ימי הצנע שהנהיג ראש הממשלה דוד בן גוריון, צנע להצלת כלכלת המדינה הצעירה, אשר התמודדה עם מספר גדול של עולים, שהגיעו בעיקר ממחנות העקורים באירופה, אך גם ממדינות ערב ששליטיהן לא איפשרו מכירת או העברת רכושם והונם למדינת ישראל.
גם מלחמת העצמאות עלתה כסף רב. מדיניות הצנע, בניווטו של השר דב יוסף, הוטלה בשנת. 1949 כל תושב במדינה שובץ לחנות מכולת קבועה, בה סופקו לו מוצרי מזון בסיסיים על פי הקצבה, תמורת 'נקודות' בפנקס תלושים אישי.
מתוך פרוטוקול המועצה מיום: 11.3.1948
"מאפריל יחלקו לחם לפי כרטיסים . . . "
מתוך פרוטוקול המועצה: 25.8.1948
"ממחר מחיר הלחם מוזל על 65 מיל כל כיכר.
קרח. ממחר מחיר הקרח, כל בלוק 184 מיל.
בשר. יחלקו בשר לשבת לפי. 125 כל קילו 800 מיל.
בשר בלי עצמות לטובת עזרה סוציאלית, על כל מנה שני מיל."
ההקצבה היומית לנפש כללה: לחם אחיד ללא הגבלה, 60 גרם תירס, 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 20 גרם קיטניות, 20 גרם מרגרינה, 8 גרם איטריות, 200 גרם גבינה רזה, 600 גרם בצל ו-5 גרם ביסקוויטים. הקצבת הבשר הייתה 75 גרם לנפש לחודש! כמו כן חולקו כמויות מישתנות של ביצים, סבון כביסה, סבון לרחצה, שוקולד, דגים מלוחים, אבקת חלב וריבה. בשנת 1950 הורחב הקיצוב גם על מוצרי הנעלה והלבשה.
שושנה זוכרת ומספרת: "שעות עמדתי בתור לקנות עם תלושי המזון קילו תפוחי אדמה, או עשרה גרם ריבה שהגיעה מדרום אפריקה בקוביות קרושות. בכל שבוע עמדתי בתור לקבל ביצים, למרות שבאזורנו הייתה אספקת ביצים מן המושבים גבעת ח"ן ורמות השבים. אני זוכרת את הפקחים שהיו נכנסים לאוטובוסים כדי לחפש מוצרים מוברחים ושואלים בצעקות: 'של מי הביצים האלה? של מי העוף הזה כאן ? !' היו עוצרים אנשים לא רק באוטובוסים אלא גם סתם כך ברחוב, נוברים בתיקיהם ובסליהם של עוברים ושבים.
וותיקי המושבה לבטח זוכרים אותו אירוע קומי - דרמטי, כאשר נתפסו כמה תושבים באוטובוס לרעננה, עם התרנגולות המקרקרות שהוסתרו תחת בגדיהם. בדיחות וסיפורים עליזים על השוק השחור ועל דוב יוסף, מילאו את הארץ, בצידם היו גם כעסים והלשנות מכוערות."
כעבור עשר שנים בוטלו חלק מן ההגבלות, אך תושבי הארץ עדיין השתמשו בפנקסי התלושים, עדיין הייתה תחיה הקטנה מתלווה לאמה או לפייגה סבתה, לקבל את מנות ההקצבה כשפנקסי התלושים בידיהן.
הקצבות המזון חולקו בצרכניה של חברי אחוזה ששכנה ברחוב השוק, בחדרים בהם פועלת כיום מחלקת המיסים של העירייה. משטר הצנע בוטל סופית רק בשנת 1959.
"מתי שהוא בשנת, 1952 החלטנו ליאון ואני לטייל לירושלים. נסענו במכוניתנו והתאכסנו בבית מלון. בבוקר קיבלנו ארוחת בוקר גדולה ולכל אחד הוגשה גם ביצה ! שמחנו כמובן וכבר התכוננו להתחיל לאכול, כאשר מלצרית התעכבה ליד שולחננו, שמעה אותנו מדברים אנגלית ומיד שאלה: 'אתם עולים חדשים ?' אישרנו בגאווה שאנחנו עולים מארצות הברית. 'אז תנו לי את פנקסי הנקודות', דרשה. הסברנו שאנחנו בחופשה והפנקסים לא איתנו, הם נשארו בבית, ברעננה.
'מצטערת', השיבה חד משמעית ובלא הסבר או התנצלות, סילקה את שתי הביצים מעל השולחן."