ההסתדרות ואני - אריה רפפורט

ציטוט מתוך הספר: "בין רעננה לבאר שבע" – אריה רפפורט מעמד הפועלים / עמ' 15

אולי כדי להצדיק את היותנו חלק ממעמד הפועלים מדי פעם אמא היתה "צוברת שעות" כפועלת בבית אריזה או כעובדת בצרכניה, שהיתה ממוקמת בבית שלנו, מעברו השני של המסדרון. למעשה, הצרכנייה היתה ה"לב" של בית בז'וזה. אצל אמא מוסר העבודה היה קדוש, ולכן אין להתפלא על כך שאפילו לא העזתי לחלום על כך שתביא לי ממתקים בחינם ממקום עבודתה...

בראש מחנה הפועלים של אז עמד מיכאל פסוויג, כילד זכור לי פסוויג כסמכותי מאוד וככריזמטי. ואכן בהמשך נבחר פסוויג פעמיים לראשות המועצה המקומית (1955-1957 ו-1959-1960). לאיזכור מיוחד ראוי מנהיג הפועלים בנימין וולפוביץ', שבהמשך כיהן כראש הרשות המקומית (1969-1989). תוך כדי כהונתו, בשנת 1982, עברה רעננה ממעמד של מושבה למעמד של עיר. גם ליצחק שקולניק ז"ל (ראש המועצה המקומית בין השנים 1960-1969), וזליג שנקמן ז"ל, שבהמשך אף הוכתר ל"יקיר רעננה", תואר שהוענק גם לאלכסנדר גולדברג-הרפז ז"ל ודוד ציפמן ז"ל על פעילותם המבורכת, שמור מקום של כבוד בין מנהיגי הפועלים של שנות החמישים ובהמשך. אגב, הסתדרות העובדים של אותם ימים היתה מוסד הרבה יותר חשוב מאשר הגוף המנוון ששרד אחרי עשרות שנים.

ההסתדרות ואני / עמ' 15

אפילו אני הרגשתי שההסתדרות מגינה עליי באותם ימים באופן אישי. זה קרה כשעבדתי כנער בעבודות מזדמנות, כמו איסוף תפוחי-אדמה. פקיד ההסתדרות לענייני נוער טרח ליידע אותי, בזמן אמת, שאסור למעסיקים, בשום פנים, להפר את החוק ולשלם לנער פחות מ-70 גרוש ליום". אמנם היה מדובר בכל מקרה בסכום סמלי, אבל מבחינתי היה מישהו שעמד מאחוריי, הבהיר לי את זכויותיי, והערכתי את זה מאוד.

תעמולת בחירות / עמ' 15-16

"פרנסה" מסוג אחר שימשו לי, לעיתים, מערכות הבחירות. זיקה למפלגות הפועלים, שאותה ספגתי בבית, הנחתה אותי להיות "אוהד שרוף" של מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת) לשעבר, וזאת לאורך תקופה ארוכה.

בין השאר, הייתי שותף פעיל ב"מלחמת מודעות", כמו כולם. עפ"י כללי המלחמה הזאת, הייתי תולש מודעות של מפלגות יריבות, ומדביק במקומן את הכרזות ה"נכונות". פן אחר של אותה "פרנסה" שימשו ה"פליירים" (מנשרים) שחילקנו בתיבות הדואר. "נאמנויות כפולות" במשחק הזה, כלומר עבודה עבור יותר ממפלגה אחת, היו נפוצות כבר אז. בכל זאת, העיקר הפרנסה.