מתוך: "בטאון המועצה המקומית" מס' 4, דצמבר 1964
השו"ב ר' משה יהודא לנגרמן – נ"ע / עמ' 16
(ציון לזכרו)
בעל קלסתר פנים של תלמיד חכם וחסיד מן "הדור ההוא". דמות אבהית, הדרת פנים פטריארכאלית (להבדיל), זקנו יורד ע"פ מידותיו. בעל שיעור קומה, רחב כתפיים ועורף. ואילו עיניו מביעות רוך, אהבה ורחמים.
מתייחס הוא למשפחת הרב צבי יצחק חיות הרה"ב מפראג – ועד לשושלת היוחסין של רש"י ומגורשי פורטוגל. מטען ירושה רב ההוד והתפארת התייחס והסתמן מתוך נועם הליכותיו, מתוך אהבת הזולת ושמירה על כבוד האדם.
על ברכי החסידות התחנך, בבית סבו, ויצק מים על ידיו של הרבי מזידיצ'וב, דודו. ספג לתוכו ממיטב המסורת החסידית, ומלא כרסו בתורה, ובגינוני ההדר של שושלות החסידים מחצרות לבית ריז'ין וסריגורה. נשא לאישה את מרת גיטל זיסקינד ע"ה בתו של הרב ר' יוסף דוד מרטינוב, מצאצאי ר"מ מרימנוב ור' אלימלך מליזנסקי.
למד שחיטה אצל ר' יחיאל שוחט מרימנוב. התפרסם במידותיו התרומיות בעיר מולדתו, פשמישל, בוינה, שם כיהן בקדש כשו"ב – ומשם לברלין, ויסבדן ועד לפרנקפורט הגיע, שם כיהן כשוחט ראשי בקהילתו של הרה"מ הופמן זצ"ל.
בעלותו לארץ בשנת תרצ"ו מסר לו הר' הופמן זצ"ל מכתב המלצה, אשר בו נאמר בין השאר: ...."ר' משה לאנגערמן... היה השוחט היותר מומחה ומצוין ומוחזק ביראת השם בכל מדינת אשכנז... שהצטיין בתכונות נפשו היפה ובמידותיו הישרות והתנהג בחסידות והיה טוב לשמים וטוב לבריות..." מן הגולה עלה ישירות לרעננה, כי כאן כבר התרכזה כל משפחתו, ובתרצ"ט נתקבל כשו"ב ברעננה. כיהן בקודש בעבודתו זו כעשרים שנים תמימות, במסגרת עובדי המועצה המקומית.
יושר ליבו, אמונתו העמוקה וצניעות הליכותיו, נבעו ממקור הברכה של דורות קדומים, של חסידים ואדמו"רים. לבושו בחג ובשבת – הידור שבהידור, ונוכחותו בבית הכנסת השרתה והוסיפה יראת כבוד בכל הבית. חוויה מיוחדת היתה להאזין לאמרי שיחותיו על ה"רביים", ולהקשיב לליקוטי ניצוצות אשר נוהג היה לרשום. מושפע היה השומע מקסם דיבורו השלו, מצרופי משפטיו הקצרים, מן האמור ומן המפורש, ומן הסתום והמרומז, מן הנצנוץ שבחיוכו. התרחק תמיד מדברי בטלה, ולא כל שכן – מהולכי רכיל ומדון אשר גם בביהכנ"ס, לצערנו, אינו חופשי מהם. אהב לטייל ב"פרדס" הדרוש והרמז, אף כי דקדק בפשוט של מקרא.
ביתו שימש מרכז לחסידות ולגנזי כתביהם, מכניס אורחים היה, ומה רבה היתה השותפות היפה בכיבוד תלמידי חכמים ובהכנסת אורחים מצד אשתו האצילה, מרת גיטל ע"ה. הנהיג את ה"קידוש" בצוותא בביתו בחברת ידידיו ומוקיריו, תלמידי חכמים ויודעי ח"ן. בדביקות ובהתמדה קיים את הקידוש המסורתי בשמחת-תורה בהיותו "חתן בראשית". ואף לאחר פטירת זוגתו, בהצטרפו לגור עם משפחת בנו שלמה, המשיך וקיים את המסורת הזאת שהנחילה כבוד ויקר למשפחה כולה.
נתן ידו הנדיבה לכל דבר שבקדושה ושבצדקה. שימש שנים רבות כחבר וכגבאי בהנהלת בית-הכנסת הגדול. צפור עיניו היה אוסף ספרי הקודש שבבית-הכנסת, ובמו ידיו היה מתקנם, מסדרם, דואג לארונות תקינים בעבורם ולסדר במיקומם. שימש כפעיל בחברא-קדישא, עסק במו ידיו (עד לחודשים האחרונים בחייו) – בטהרת המת ובשמירה קפדנית על מסורת הקבורה וחוקיה.
חוש מיוחד היה לו בשמירה ובגניזה של מכתבי אדמו"רים, פתקים שעליהם נרשמו דברי תורה, כתבי יד של גדולי שם – חוץ מסוג אחד של מכתבים שאותם השמיד, והם מכתבי תודה ותשובה על מתן בסתר שהיה שולח לנזקקים בצנעה ובחמימות.
אנציקלופדיה חסידית חיה היה.
קיבל עליו באהבה כל הפקודות וההוראות של מנהיגי היישוב במצור ובמאבק, ותמך בכל ליבו בפעולות אנשי המגן ברעננה. ידע על הכל – ושתק. שייך היה ר' משה לנוף הנאה והנהדר של אישי רעננה, ומקורביו ומיודעיו היו מתחממים לאורו ונהנים מקלסתר פניו המלבבים.
השאיר אחריו ארבעה בנים ובת, ביניהם מיודענו ר' משולם לנגרמן, מנהל מוסד שקמה, ומעסקניה הפעילים בציבוריות רעננה. כולם – נתברכו בסגולות אביהם: אנשי שם ויראי שמים.
נלקח האיש ר' משה. נסתלק אחד ממניחי היסודות של מוסדות החסד והצדקה של רעננה, ומטובי עובדיה המסורים של המועצה המקומית.
זכרו והליכותיו ישמשו נר ואבוקה לדור הממשיכים
ז. סגל