זאב (וולוול) ודבורה בודניק ז"ל נולדו בעיירה אוסטרוב מוזוביץ, פולין. את שני ילדיהם, חיים לייב וצבי, גידלו באווירה ציונית וחינכו לאהבת ישראל. מכיוון שחלמו לעלות לארץ, נסע זאב לארה"ב ורכש מחברת אחוזה א' ניו-יורק מאה דונם אדמה ברעננה. משם עלה ארצה ובחודש ניסן תרפ"ב, שניים באפריל 1922, עשה את דרכו לרעננה. הוא היה אחד מתשעת המתנחלים הראשונים, שעלו על הקרקע ותקעו את יתדם באדמות, שנרכשו על-ידי חברת אחוזה כדי להקים מושבה חקלאית. בשעת בוקר מוקדמת עוזבת שיירה קטנה את תל-אביב: תשעה אנשים - מתוכם ארבעה "ממברס" (חברי אחוזה), שלושה פועלים ושני שומרים - שתי עגלות רתומות לשתי פרדות עמוסות כלי עבודה, מכלי מים, מזון ושני רובים. כעבור חמש שעות של הליכה ברגל מגיעה כל הכבודה לגבעה שהיא כיום רחוב רבוצקי. בהתרגשות רבה שותים המתנחלים "לחיים" ומניפים שלושה דגלים. כך קם ישוב חדש בישראל, לאחר הקמת אוהלים והתארגנות הם מתחילים לקדוח באר מים.
כעבור חודשיים מצטרפים לזאב רעייתו דבורה ובנם צבי שהיה אז בן שבע-עשרה. ימי החורף קרבים וזאב מקים במושבה את הצריף הראשון. הוא נוסע ליפו מספר פעמים, רוכש חלקי צריפים ישנים ומביאם לרעננה בעגלה. בניית הצריף, שצורתו כעין קרון רכבת, מסתיימת כעבור חודשיים. בחצר הוקם תנור מחמר ובו אפו לחם, חלות ופלצך עם בצל. עששית נפט שהועברה ממקום למקום שימשה לתאורה. בשנת 1923 מגיע לרעננה הבן הבכור חיים לייב, יחד עם רעייתו טובה ובנם משה בן השלוש. זאב ובניו מנסים את מזלם בגידול טבק ומוכרים את היבול לסוחרים ביפו. למרות מכת הארבה הקשה הפוקדת את שדות הטבק, היו הרווחים באותה שנה יפים, אולם בשנת 1924, כאשר מטילה ממשלת המנדט הבריטי מכס על גידול טבק, נאלצים הם לשרוף את שדה הטבק. כתחליף לשדות הטבק מקימה המשפחה לולים ורפת. מדי לילה עושה חיים לייב את דרכו לתל אביב בעגלה רתומה לשתי פרדו כדי לשווק שם את החלב. בשנת 1926 נולדה זהבה, בתם השניה של טובה וחיים לייב, הילדה הראשונה שנולדה ברעננה. היא נולדה בעגלה רתומה לשני סוסים בדרך לתל אביב. באותה שנה נישא צבי ליהודית לבית זיגלבוים. חתונתם היתה החתונה הראשונה שהתקיימה ברעננה. לבני הזוג נולדו שתי בנות, דבורה וזהבה. בשנת 1927 נוטעים בני המשפחה פרדס על פני חמישים דונם אדמה. את הפרי ארזו בבית אריזה שבנו בחצר. במקביל גידלו גם אבטיחים. כדי להרחיק את השועלים פן יכרסמו בפרי, היו הבנות הקטנות שומרות על מקשה האבטיחים על ידי הקשות בקופסאות פח גדולות. בתקופת מלחמת העולם השניה נאלצו, כמו חקלאים רבים אחרים, לקבור את הפרי ולייבש את הפרדס. לאחר המלחמה הם מצליחים לשקם את הפרדס בעבודה קשה ומפרכת.
זאב ודבורה בודניק ואף בני הדור השני, חיים לייב וטובה בוןדניק וצבי ויהודית בודניק, עסקו בחלקאות והתגוררו ברעננה עד אחרון ימיהם. במשך השנים פיתחו והרחיבו את משקם, עסקו גם בגידול ירקות ובנו לולים לתפארת. כיום במקום בו היה בית האריזה מופעלת נגריה, השטח בו היה הפרדס נמכר לחלקאים שמוסיפים לעבד את האדמות, אך יתר האדמות, העומדות בעת כתיבת שורות אלו בשממונן, מיועדות לבניה. גם הדור השלישי לבית בודניק מתגורר ברעננה, אך רק נינה אחת של דור המייסדים עוסקת כיום בחקלאות במושב בצפון הארץ. דבורה בודניק ז"ל נפטרה בשנת 1928 ממחלה, זאב בודניק ז"ל נפטר בשנת 1933 . חיים לייב בודניק ז"ל נהרג בתאונת דרכים בשנת 1943, בנו משה ז"ל נרצח ברפת של המשפחה על ידי מסתננים בתקופת מלחמת השחרור, טובה בודניק ז"ל נפטרה בשנת 1977. צבי בודניק ז"ל נפטר בשנת 1985, יהודית בודניק ז"ל נפטרה בשנת 1991.