מבין תשעת המתנחלים הראשונים על הקרקע, ארבעה היו חברי "אחוזה" (ה "ממברס") : ישעיהו ירחע, יעקב (ג'ק) שברץ, וולוול בודניק ויעקב ניומן - זיכרונם לברכה ; שנים אחרים היו שומרים - זאב עוז (הוז) ויעקב לופנפלד (לוף), ושלושה פועלים - י. ינטל, אברמוב ופיינגולד.
בשנת 1923, הוקם מבנה חדש במושבה. היה זה מבנה עשוי כולו מלבני "חמרה". את הבית בנה אחד המתנחלים הראשונים יעקב ניומן ז"ל כשהוא נעזר בבנו. את אדמת "החמרה" האדומה נטלו השניים מחלקתם, לשו אותה במים, ערבבו בה תבן ויצקו לבנים בתבנית עץ שהכינו. כעבור שבועות מספר קם לתפארת בית ה"חמרה" הראשון במושבה.
בשנת 1925 נעשה נסיון להקים ישיבה חקלאית-תורנית ברענניה. יוזם הרעיון היה יעקב ניומן, יהודי דתי ממתיישביה הראשונים של המושבה, שבנו היה אברך בישיבה לפני בואו לארץ. למשימה זו נרתמו כל תושביה החרדים של המושבה. ביניהם בלט אליהו כץ (קאץ), שזה לא מכבר הגיע למושבה והכניס אוירה דתית מיוחדת בקרב התושבים. אדם מפתח תקווה בשם חיים שרגא, הסכים לשאת בהוצאות הקמת הישיבה ואחזקתה. בסמוך לצריפו של פטרוזנסקי הוקם צריף נוסף אשר נועד לשמש בית אולפנה לעשרה אברכים שרצו לשלב את לימודי התורה בעבודת האדמה. המארגנים קנו סוס, שתי פרות ומחרשה, והקימו מטבח מיוחד אליו הובאה מבשלת והלימודים החלו.
בעיית התקציב הקשתה כבר מראשית הדרך. נראה כי התקופה לא היתה בשלה דיה - לא ללימודי התורה במקום ואף לא לעבודת האדמה, שלא הצליחה בימים ההם. הכסף של חיים שרגא הלך ואזל ונתגלו חילוקי דעות בינו לבין יעקב ניומן, על דרכה של הישיבה. לאחר תקופת נסיון של כשנה וחצי בא הקץ על הישיבה. באין קמח... אין תורה, אמרו מנהלי הישיבה, ונעלו את שעריה.