חיים אליעזר ז"ל - צ'ארלס לזר חודורקובסקי- נולד בשנת 1868 בפלטה גוברניה, רוסיה. בילדותו הלך עם אביו להרצאתו של הד"ר תיאודור הרצל, והכריז בסיום ההרצאה שהוא אורז את חפציו ונוסע לבנות את פלשתינה. בגיל שש-עשרה עזב את בית הוריו ונסע לאודיסה ללמוד אמנות, למורת רוחו של אביו, שהעדיף כי בנו יתמקד בלימודי תורה.
בשנת 1898 נשא לאשה את דורה לבית גורדון, אחות ומיילדת, ותכנן לעלות ארצה. כאשר נולדה בתם הבכורה לאה, שכנעה אותו דורה לנסוע לאמריקה בטענה ששם יוכלו להתעשר ולאחר-מכן לנסוע להגשים את החלום- לבנות את פלשתינה. המשפחה התיישבה בניו-יורק ולזר אשר עדיין חלם על פלשתינה, הצטרף לחברת אחוזה א' ניו-יורק. לפרנסתם עסק בצילום ודורה עבדה כמיילדת פרטית. שם נולדו שתי בנות נוספות: אנה ורוז.
בשנת 1918 נפטרה דורה ממחלה ממארת, וכעבור שנה נפטרה גם הבת אנה. הבת לאה נישאה, ולזר שהצער על מות אשתו ובתו גבר עליו, לקח את רוז ועבר להתגורר במיניאפוליס. שם נעשה שותף בעתון היהודי המקומי ועסק בכתיבה. כעבור זמן מה ברח השותף ובעקבות זאת החליט לזר לעלות לארץ ישראל- פלשתינה.
בשנת 1925 כשהוא כבר בן חמישים ושבע, ארז את מטלטליו ועלה ארצה בגפו. בהגיעו לרעננה הצטרף לראשוני החלוצים שכבר עלו על הקרקע שלוש שנים קודם לכן. תקופת העליה על הקרקע היתה קשה: הנחת אבן הפינה ויציקת היסודות, חיפושים אחר מים ללא קורת גג וללא צל של עץ. אולם למרות הכל חש לזר רוממות רוח. בהתלהבות רבה, בדבקות ובאמונה ראה לנגד עיניו רק את הסיכויים הטובים לעתיד הקרוב. הוא חיפש קרקע לנטיעת מטעים ולאחר שרכש חלקת אדמה מתאימה, נטע עליה פרדס וכרם ובנה בה את ביתו. הוא חי חיי צנע ופשטות, אבל היה מאושר לחיות בארץ ישראל. לא פעם נהג לומר לחבריו שהוא כיהודי לא רוצה לחיות בגולה כאזרח מדרגה ב'. מדי שנה בעונת הבציר נהג לקיים נשף ענבים גדול שאליו הוזמנו כל תושבי המושבה והסביבה. מסיבות ססגוניות אלה, שנחגגו בשמחה ובששון בבית העם והסבו לו הנאה מרובה, הפכו לשם דבר.
לזר היה אוהב אדם מאין, כמוהו ובמיוחד אוהב ילדים. הוא נהג לבקר בבית-הספר העממי הראשון "מגד" להיפגש עם ילדים ולשוחח עמם ואף להשתתף בחגיגות בית-הספר. לזר נודע בנדיבות לבו ולמעשה, הקדיש את רוב זמנו לפיתוח חיי התרבות של המושבה. הוא הקים את הספריה הציבורית הראשונה ברעננה (שנקראת על שמו) והיה הספרן הראשון של המושבה. בשובו מביקוריו אצל משפחתו באמריקה היה מביא עמו כספים ומשקיע אותם ברעננה לצורכי ציבור. הוא בנה בית אבות מכספו הפרטי, תרם שמונה דונמים להקמת שכונת פועלים, חלקת אדמה להקמת "גן המגינים" ועוד.
בשנת 1948 נסע לארה"ב לחגוג עם בני משפחתו את יום הולדתו השמונים. מלחמת העצמאות פרצה, והוא רצה לחזור ארצה להילחם, אך בני משפחתו הניאו אותו מכך. בשובו ארצה ויתר על האזרחות האמריקאית והיה לאזרח מדינת ישראל. מאותו יום קרא לעצמו- חיים אליעזר-לזר.
את נכסיו, ביתו ואדמתו, לא הוריש לבני משפחתו. הוא הכריז שהאדמה תינתן למי שייעבד אותה. מכיוון שבני משפחתו לא באו לחיות בארץ, הוריש את אדמתו לקרוביו הרחוקים ברעננה ולציבור. גם בניין מחלקת החינוך והמשק של העירייה היו תרומתו לציבור. בשנותיו האחרונות התגורר בבית אבות בחולון ונהנה הנאה מרובה מחייו שם. חיים אליעזר-לזר ז"ל נפטר בארבעה ביולי 1952 והוא בן שמונים וארבע. הוא נקבר בבית העלמין ברעננה ועל קברו ספר פתוח.