מתוך: "דבר ההסתדרות" מס' 25 , ספטמבר 1970
מרפאת קופ"ח ע"ש ז. שועלי לקראת שנות השבעים
מרפאתנו נפתחה לרשות קהל חבריה באוגוסט 1953, והיתה הגדולה, המשוכללת והיפה במחוז. ב-32 חדריה התמקמו נוסף לרופאים כלליים, רופאי-ילדים ורופאים מקצועיים – גם מחלקות ומכונים מחוזיים, כגון: מחלקת עיניים, א.ק.ג. (בדיקות לב), מעבדה, מחלקת תעשיה, פיזיוטרפיה, בדיקות מיוחדות ע"י הרופא המחוזי (רקטוסקופיה, אוסצילומטריה), הצגת מקרים מיוחדים וייעוץ ע"י מומחים מבתי-חולים, לכן לא בכדי ראו במרפאתנו מרפאה מחוזית. מאז ועד עתה עברנו כברת דרך ארוכה. גדלנו מ-7,500 נפש ל-20,000. אימצנו שיטת עבודה חדשה – "עבודת צוות", פתחנו תחנה לחולי סכרת בהנהלתו של דר' מוסקוביץ מבי"ח מאיר, הוספנו רופא שיקום והוא דר' גינצבורג, לשעבר מנהל בי"ח לוינשטיין. קצרה היריעה מכדי שנוכל לפרט לבטים ובעיות, מאויים, חזון ומעש, תושיה והתמדה אשר ליוו אותנו בחיי מרפאתנו, יום יום מאז ועד היום.
בשנת 1959 הפעלנו שיטת "רופא-המשפחה", ובמשך עשר השנים שחלפו העמקנו והרחבנו עבודתנו הרפואית. בחוברת "דבר ההסתדרות" מיולי 1969 הבאתי לידיעת החברים על שיטת "עבודת צוות". מרפאתנו החלה בעבודתה ב-4.69 ולמען ביצועה נאלצנו להעביר מחלקת עיניים ומחלקת התעשיה (למרפאות אחרות במחוז). נקווה שיחזרו אלינו עם ביצוע תכנית בנית תוספת אגף למרפאה.
מפאת חוסר כח אדם רפואי, ועל מנת להדביק ההתפתחות בשטחי הרפואה הציבורית, יש ליצור מסגרות רפואיות וציבוריות אשר לא תטפלנה בחבר רק בעת חוליו, אלא תדאגנה גם לבעיות הבריאות של הציבור במובן הרחב. רפואה ציבורית זהו מושג רחב מאוד בעל תוכן רפואי סוציאלי רב ערך. יש לראות לא רק את האדם הבודד, את החולה וחוליו, אלא את האדם בסביבתו, מקום מגוריו, עבודתו ותנאי חייו. אלה הם האספקטים שיש לשלבם, ויהיו נר לרגלי הרופא בעבודתו. ההתמחות המקצועית ההולכת וגדלה בכל שטחי הרפואה, עם ריבוי המומחים כמספר חלקי גוף האדם, גרמה לכך שכמעט ונעלם הרופא המקצועי. על כן, כה חשוב רופא המשפחה, אשר הוא ורק הוא מכיר את החולה כגוף שלם, כבן אדם על חסרונותיו, מעלותיו ובעיותיו, והוא יחליט ויכוון אורח חייו וטיפולו הרפואי, הוא ידאג לא רק לריפוי בזמן חוליו אלא גם לשיקומו הרפואי והחזרתו לחיי יום יום.
רופא המשפחה הוא ראש הצוות הרפואי, ויעזר בכוחות העזר שלו וכוחות העזר המיועדים לכלל הצוותים במרפאה, כגון: עובדת סוציאלית, מזכירה רפואית.
אנו חותרים וממשיכים באותו קו אופייני שהנחה אותנו בבניית מרפאתנו, ריכוז כוח אופייני במרפאה אחת, ולהרחיבה ע"י תוספת אגף. נוכחו לדעת, שריבוי מרפאות קטנות עם רופא אחד או שניים בודדים ומנותקים ממרכז רפואי אינם יכולים לספק עזרה רפואית הולמת, ואפילו יהיו רופאים טובים. לא כן במרפאה גדולה שמספר הרופאים גדול יחד עם הרופאים המקצועיים ועם מכוני עזר מהווים יחידה רפואית עצמאית בעלת תוכן רב. אנו תקוה, שבשיטה זו יראה כל רופא את עבודתו במרפאה לא פחותה מעבודה בבי"ח, ובמיוחד כאשר קיים קשר אמיץ ושיתוף פעולה עם בית-החולים אשר באיזור. שיטה זו תקסום גם לרופאים הצעירים, אשר עד עתה לא ראו בעין יפה עבודה במרפאה. אימצנו במרפאתנו שיטת עבודת צוות על בסיס של רפואה משפחתית, ורואים בה דרך טובה ביותר לרפואה ציבורית המתאימה למבנה הקהילה בחברה המודרנית.
מועצת פועלי רעננה נענתה לפניית הנהלת מחוז השרון בקשר למסירת שטח קרקע על מנת לבצע תוכניות הרחבה של המרפאה. תחזית הגידול למרפאתנו בשנות השבעים תוספת של 5000 נפש, וזה מחייב מתכונת של שמונה צוותים (כולל רופא ילדים), היינו סה"כ 15,000. מרפאה בגודל זה ותכנית מתואמת למספר הנפשות הנ"ל היא אופטימלית ועונה על הדרישות בצורה הטובה ביותר.
תכנית הבניה תכלול:
1. בית מרקחת גדול ומשוכלל
2. מחסן תרופות ומקלט
3. מכון לפיזיוטרפיה ורופא שיקום
4. הרחבת המעבדה
5. התאמת החדרים לעבודת הצוותים
6. מחלקת עיניים אן תעשיה
בביצוע והגשמת משימתנו בזמן הקצר ביותר יהיה פתרון והשלכה לצורת העזרה הרפואית במרפאתנו ומושבתנו לשנות השבעים.
שועלי אברהם